לינדון ג'ונסון

Gnome-edit-clear.svgערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: עברית קלוקלת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
לינדון ג'ונסון
Lyndon Johnson
Lyndon B. Johnson, photo portrait, leaning on chair, color cropped.jpg
לינדון ג'ונסון, 10 במרץ 1964
לידה27 באוגוסט 1908
סטונוול שבטקסס
פטירה22 בינואר 1973 (בגיל 64)
סטונוול, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינהארצות הברית
מקום קבורההפארק הלאומי ההיסטורי לינדון ב. ג'ונסון עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלהאוניברסיטת טקסס עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקפוליטיקאי, מדינאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגההמפלגה הדמוקרטית
בת-זוגליידי בירד ג'ונסון
נשיא ארצות הברית ה-36
תקופת כהונה22 בנובמבר 196320 בינואר 1969 (5 שנים ו-8 שבועות)
סגןיוברט האמפרי
הקודםג'ון פיצג'רלד קנדי
הבאריצ'רד ניקסון
סגן נשיא ארצות הברית ה-37
תקופת כהונה20 בינואר 196122 בנובמבר 1963 (שנתיים ו-43 שבועות)
הקודםריצ'רד ניקסון
הבאיוברט האמפרי
תחת נשיא ארצות הבריתג'ון פיצג'רלד קנדי
סנאטור מטעם מדינת טקסס
תקופת כהונה3 בינואר 19493 בינואר 1961 (12 שנים)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז העשירי של טקסס
תקופת כהונה10 באפריל 19373 בינואר 1949 (11 שנים)
חתימהחתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לינדון ביינס ג'ונסוןאנגלית: Lyndon Baines Johnson, בראשי תיבות: LBJ‏; 27 באוגוסט 190822 בינואר 1973), היה נשיאהּ השלושים ושישה של ארצות הברית, בין השנים 19631969. כחבר המפלגה הדמוקרטית מטקסס, מילא ג'ונסון מספר תפקידים במהלך קריירה ארוכה בקונגרס האמריקאי, בו שירת כחבר בית הנבחרים (בשנים 19371949), וכן כסנאטור (בשנים 1949–1961). בין תפקידיו כיהן במשך שש שנים כמנהיג הרוב בסנאט, עד שנבחר לסגן נשיא ארצות הברית ב-1960, תחת הנשיא ג'ון פ. קנדי. בנובמבר 1963, לאחר ההתנקשות בקנדי, הוא הפך להיות הנשיא. ג'ונסון הוא אחד מארבעה האנשים ששירתו בכל המשרות הניתנות לבחירה בממשל הפדרלי[1].

ג'ונסון נולד בחווה בסטונוול שבטקסס, ועבד כמורה ועוזר פרלמנטרי לפני שנבחר בעצמו לבית הנבחרים ב-1937. הוא נבחר לסנאט ב-1948, ומונה למצליף הרוב בסנאט ב-1951. ב-1953 הפך למנהיג המיעוט בסנאט, וב-1955 מונה למנהיג הרוב בסנאט. כמנהיג הסנאט, נודע ג'ונסון כאדם דומיננטי ובקשריו עם פוליטיקאים רבים שסייעו לו לקדם חקיקה. ג'ונסון ניסה להתמודד במפלגה הדמוקרטית בבחירות של 1960. הוא נכשל, אולם קיבל את ההזמנה של הסנאטור ג'ון קנדי ממסצ'וסטס להיות עמיתו למירוץ. הם ניצחו במירוץ צמוד את המועמדים של המפלגה הרפובליקנית, ריצ'רד ניקסון והנרי קבוט לודג' הבן, וב-20 בינואר 1961, הושבע ג'ונסון לתפקיד סגן הנשיא. ב-22 בנובמבר 1963, לאחר ההתנקשות בקנדי בדאלאס, טקסס, ומותו באותו היום, ירש ג'ונסון את קנדי כנשיא. כעבור שנה, נבחר לכהונה מלאה בבחירות ב-1964, כשניצח את הסנאטור בארי גולדווטר מאריזונה.

בתחומי הפנים, החל ותכנן את ביצוע "החברה הגדולה" – תוכנית חברתית רחבה שכללה שירותי בריאות לחולים ועניים כמדיקר ומדיקייד, שיפור מערכת החינוך, מלחמה בעוני, שיפור זכויות האדם ושוויון לשחורים. יחד עם עזרה חלקית מכלכלה צומחת, המלחמה בעוני עזרה למיליוני אמריקאים לעלות מעבר לקו העוני בעת נשיאותו של ג'ונסון. חוקי זכויות אזרח שנחתמו בידיו אסרו אפליה על רקע גזעי במקומות ציבוריים, בסחר בין-מדינתי, במקומות עבודה ובדיור. חוק זכות ההצבעה אסר דרישות מסוימות שהונהגו במדינות דרומיות על מנת להפלות אפרו-אמריקאים. עם העברת חוק ההגירה והאזרוח, ביצע רפורמה במערכת ההגירה של המדינה, ועודד הגירה ממדינות שאינן באירופה. נשיאותו נחשבה לשיא הליברליזם לאחר תקופת הניו דיל.

בתחומי החוץ, נתפס ג'ונסון כאחראי לעיקר ההסלמה שחלה במלחמת וייטנאם, כאשר ב-1964 העביר הקונגרס חוק שאישר שימוש בכוח צבאי בדרום-מזרח אסיה ללא הכרזת מלחמה. מספר החיילים האמריקאים בווייטנאם ב-1963 היה כ-16,000 יועצים, ובתחילת 1968 היו בה כמעט 550,000 חיילים. מספר ההרוגים במלחמה עלה ומאמצי השלום נתקעו. אי-הנוחות מן המלחמה לוותה בתנועות אנטי-מלחמתיות גדולות ואגרסיביות, בפרט בקרב אוניברסיטאות וקמפוסים בארצות הברית וברחבי העולם.

בקיץ 1965 החלו מהומות רבות נגד מלחמת וייטנאם בערים הגדולות, והפשיעה עלתה במהלך הקיצים לאחר מכן. אויביו הפוליטיים החלו לדרוש החזרת החוק והסדר. על אף שהחל את נשיאותו עם תמיכה ענפה ונחשב למועמד מוביל בתחילת מערכת הבחירות של 1968, החליט לפרוש כבר בשלביה המוקדמים, נוכח התסכול הרב בציבור ובמפלגתו שלו עם המלחמה וההתנגדות לה. ניקסון נבחר להחליפו, כשקואליציית הניו דיל ששלטה בפוליטיקה במשך שלושים ושש שנה התפרקה. לאחר עזיבת תפקידו ב-1969, חזר אל החווה שלו בטקסס, ומת מהתקף לב בגיל שישים וארבע ב-22 בינואר 1973.

הוא הוכתר כאיש השנה של המגזין "טיים" לשנים 1964 ו-1967. בשנת 1973 החליטה סוכנות החלל האמריקאית נאס"א לקרוא על שמו את "המרכז לטיסות חלל מאוישות" שביוסטון, הנקרא מאז "מרכז החלל ג'ונסון". עקב מדיניות הפנים שנקט, שהעבירה חוקים רבים בנושאי זכויות אזרח, שימוש בנשק, שימור הסביבה ומדיניות רווחה, נחשב ג'ונסון על ידי היסטוריונים לאחד הנשיאים הטובים שהיו לארצות הברית.[2] עם זאת, ספג ביקורת רבה על מדיניותו במלחמת וייטנאם.[3][4]

תוכן עניינים

Other Languages
Alemannisch: Lyndon B. Johnson
azərbaycanca: Lindon Conson
žemaitėška: Lyndon Johnson
Bikol Central: Lyndon B. Johnson
беларуская (тарашкевіца)‎: Ліндан Бэйнз Джонсан
български: Линдън Джонсън
Mìng-dĕ̤ng-ngṳ̄: Lyndon B. Johnson
Ελληνικά: Λύντον Τζόνσον
emiliàn e rumagnòl: Lyndon B. Johnson
गोंयची कोंकणी / Gõychi Konknni: Lyndon Johnson
客家語/Hak-kâ-ngî: Lyndon B. Johnson
hornjoserbsce: Lyndon B. Johnson
interlingua: Lyndon B. Johnson
Bahasa Indonesia: Lyndon Baines Johnson
한국어: 린든 B. 존슨
Lëtzebuergesch: Lyndon B. Johnson
Lingua Franca Nova: Lyndon Baines Johnson
lietuvių: Lyndon Johnson
Bahasa Melayu: Lyndon B. Johnson
Plattdüütsch: Lyndon Baines Johnson
Nederlands: Lyndon B. Johnson
norsk nynorsk: Lyndon B. Johnson
Kapampangan: Lyndon B. Johnson
Piemontèis: Lyndon B. Johnson
português: Lyndon B. Johnson
Kinyarwanda: Lyndon B. Johnson
sicilianu: Lyndon Johnson
srpskohrvatski / српскохрватски: Lyndon B. Johnson
Simple English: Lyndon B. Johnson
slovenčina: Lyndon B. Johnson
slovenščina: Lyndon B. Johnson
српски / srpski: Линдон Џонсон
українська: Ліндон Джонсон
oʻzbekcha/ўзбекча: Lyndon Johnson
Tiếng Việt: Lyndon B. Johnson
მარგალური: ლინდონ ჯონსონი
Bân-lâm-gú: Lyndon B. Johnson